עשרת הדיברות למשא ומתן ישראלי עם ערב הסעודית

 

מאת ד"ר מרדכי קידר

 

מדריך לעקרונות שעל ישראל לבסס עליהם את אסטרטגיית המשא ומתן מול הסעודים, אם ברצונם לחיות בשלום עם המדינה היהודית.

 

התקשורת גדושה בספקולציות בנוגע לאפשרות של נורמליזציה ביחסים בין ישראל לערב הסעודית. לפיכך, חיוני שממשלת ישראל תדע כיצד לגשת למשא ומתן כזה, אם יתקיים, באופן שימנע חזרה על טעויות העבר.

 

הכלל הבסיסי ביותר בהתמודדות עם הסעודים וחבריהם הוא שישראל לא צריכה לחוש שעליה לשלם דבר בעבור השלום. כלום. שום דבר. אפס. נאדא. אם הסעודים רוצים לחיות בשלום איתנו, נושיט להם את ידינו ונציע שלום בתמורה. זה כל מה שיקבלו. אין הסכם שלום מסוג אחר, ואם אינם רוצים שלום בתנאים אלו — שלום ולהתראות.

 

להלן עשרה כללי יסוד שיסייעו לישראל להיכנס בתבונה אל תרבות המשא ומתן המזרח-תיכונית.

 

#1

 

חיוני ביותר להבין כי הסעודים אינם רוצים שלום עם ישראל באמת. אילו רצו שלום, היו מצטרפים לאנואר סאדאת ב-1979, למלך חוסיין ב-1994, או לאיחוד האמירויות, בחריין ומרוקו ב-2020.

 

מה שהם רוצים הוא עזרתה של ישראל בהתמודדות עם אויבם הנורא, איראן, כעת ובעתיד. אילו האיום האיראני היה נעלם למחרת, הם לא היו שוקלים כלל את הרעיון של שלום עם ישראל; ואפילו בזמן שהאיום נמשך, אין ודאות שהתנהגות ערב הסעודית כלפי ישראל תישאר שלווה ברגע שתפוג תועלתה לריאד.

 

ישראל צריכה לנהל משא ומתן בהתאם: כטובה הנעשית לשותף עסקאות חשדן, לא כגמול הניתן לידיד אמיתי.

 

#2

 

ישראל לא הולכת לשום מקום. היינו מדינה כמעט שמונים שנה ללא שלום עם ערב הסעודית, ונוכל להישאר מדינה עוד שמונה מאות שנה בלעדיו.

 

כל התלהבות גלויה לשלום מהיר רק תעלה את מחירו. לישראל יש זמן ואין לה כל סיבה לנהל משא ומתן תחת לחץ. עלינו להזכיר לעצמנו, לאמריקאים ולעולם כולו כי שלום עם הסעודים לא יפתור כל בעיה במזרח התיכון; הוא יסדיר מערכת יחסים דו-צדדית אחת בלבד, לא יותר.

 

בלבול בנקודה זו מזמין ויתורים שישראל אינה צריכה לעשות.

 

#3

 

השלום עם ערב הסעודית חייב להיות מנותק לחלוטין מנושאים אחרים, ובמיוחד מכל הקשר פלסטיני.

 

בקמפ דיוויד ב-1978 עשה בגין טעות חמורה כאשר הסכים לרעיון האוטונומיה הפלסטינית שיהיה לה כוח משטרה חזק. ויתור זה סלל את הדרך לרשות הפלסטינית, שבעזה הפכה למדינת טרור.

 

ישראל לא צריכה לחזור על אותה טעות על ידי כך שתאפשר להסכם שלום שאינו קשור לנושא להפוך לכלי להישגים פלסטינים.

 

אם הסעודים רוצים שלום איתנו, זה יהיה שלום ללא קשר לכל נושא אחר. אם הסעודים מתעקשים להעלות את השאלה הפלסטינית, תשובתה של ישראל צריכה להיות ישירה: אם ערב הסעודית מבקשת לסייע לפלסטינים, היא מוזמנת לבנות עבורם ערים וישובים בתוך ערב הסעודית, וישראל תשמח לחלוק את ניסיונה שלה בהקמת קהילות ובניית תשתיות לטובת התושבים הפלסטינים החדשים של הסעודים.

 

#4

 

ההכרה ההדדית בין ישראל וסעודיה חייבת להתקיים בשני הכיוונים ולהיות מוחשית, לא סמלית.

 

ישראל תכיר בריבונות של בית סעוד על מכה ומדינה (אף שמוצא בית סעוד אינו מן החג'אז אלא מרמת נג'ד) תמורת הכרה סעודית בירושלים כבירתה ההיסטורית והנצחית של ישראל.

 

ישראל תכיר בערב הסעודית כמדינה אסלאמית תמורת הכרה סעודית בישראל כמדינת העם היהודי.

 

ישראל תכיר בזכותו של בית סעוד לשלוט ולחיות בכל מקום בתחומי ערב הסעודית תמורת הכרה סעודית בזכותו הבלתי ניתנת לערעור של העם היהודי לחיות בכל רחבי ארץ ישראל, מן הים התיכון ועד הירדן.

 

הכרה כנגד הכרה.

 

#5

 

ישראל לא תרשה הסתה נגד ערב הסעודית בתקשורת הישראלית. בתמורה, הסעודים לא יתירו הסתה נגד ישראל בתקשורת הסעודית.

 

נקודה זו קריטית במיוחד ביחס לאל-ג'זירה, אם קטר תצטרף למשא ומתן.

 

#6

 

ישראל מוכנה שהשגרירות שלה בערב הסעודית תמוקם בכל מקום שהסעודים יחפצו. בתמורה, השגרירות הסעודית בישראל תמוקם בכל מקום שישראל תחפוץ — כלומר, בירושלים.

 

זהו עניין של עיקרון, לא של מותרות.

 

ביום שבו יעבירו הסעודים את שגרירותם למקום אחר ללא הסכמת ישראל הוא היום שבו הסכם השלום, וכל הכלול בו, יהפוך לבטל ומבוטל. סעיף זה צריך להיכתב בתוך ההסכם עצמו, ולא להישאר כהסכמה לא רשמית.

 

#7

 

ערב הסעודית לא תצביע נגד ישראל בארגונים ובמוסדות בין-לאומיים, וישראל לא תצביע נגד ערב הסעודית באותן ארגונים. שתי המדינות שומרות על הזכות להימנע.

 

#8

 

חובה להרחיק את האמריקאים והאירופאים משולחן המשא ומתן.

 

הם אינם צד להסכם ולא יישאו בתוצאות אם הוא לא יכובד. האינטרסים שלהם אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם אלה של ישראל, בייחוד בכל הנוגע לקצב המשא ומתן.

 

האמריקאים תמיד רוצים עסקה, אפילו עסקה גרועה, ואם יתאפשר להם להיכנס לחדר, הם ילחצו על ישראל לוותר — בעיקר בסוגיה הפלסטינית.

 

ישראל חייבת לשמור על הזכות לעזוב את השולחן בכל עת, על פי שיקול דעתה שלה ובלי לחצים חיצוניים.

 

#9

 

ישראל חייבת לדחות באופן קטגורי ערבויות בין-לאומיות, אפילו מחבריה הקרובים ביותר, תמורת ויתורים לסעודים.

 

ישראל לא צריכה לשכוח את הערבויות שקיבלה אוקראינה במסגרת מזכר בודפשט משנת 1994, שהבטיח לשמור על שלמותה הטריטוריאלית. החתומים עליו — רוסיה, הממלכה המאוחדת והמעצמות — נטשו את ההתחייבויות הללו ברגע שרוסיה, שהיא בעצמה חתומה על המזכר, פלשה לאוקראינה פעמיים.

 

דבר דומה עלול לקרות לישראל. אף מדינה לא תבוא לעזרתנו בשעת הצורך, יהיה אשר יהיה כתוב על כל מסמך בחתימתה.

 

ישראל חייבת גם להיזהר מכל הסכם הגנה הדדית עם הסעודים. בינואר 1991, ערב הסעודית נכשלה בכיבוד הסכם ההגנה ההדדית שחתמה עם עיראק ואף פעלה באופן פעיל נגד יישומו.

 

במהלך חמש עשרה השנים האחרונות, הראתה ריאד שלא ממש אכפת לה אם דם ערבי ומוסלמי נשפך ללא הגבלה בסוריה, תימן, סודן, לוב ועיראק. קשה להאמין כי דם יהודי יזכה לתגובה חזקה יותר.

 

בית סעוד מונחה על ידי אינטרס עצמי חסר סנטימנטים מאז הקמת הממלכה, וקשה לדמיין תרחיש שבו הצבא הסעודי ילחם למען ישראל אלא אם כן האינטרסים הסעודיים עצמם יהיו בסכנה ישירה.

 

הסכם הגנה עם ריאד לא יקנה לישראל דבר מלבד תחושת ביטחון כוזבת, שהיא מסוכנת יותר מאשר היעדר ביטחון כלל.

 

#10

 

השלום עם הסעודים חייב להסתכם ביותר מהפסקת אש מגובה בנייר — "סלאם" בערבית.

 

ישראל חייבת להתעקש על נורמליזציה מלאה, "סֻלח", הכוללת קשרים וחילופי תרבות, תיירות, עסקים, תעשיה, אמנות, תנועה אווירית, מדעי, טכנולוגיה, ספורט ואקדמיה.

 

אם ישראל משתתפת באירועים בין-לאומיים המתקיימים בערב הסעודית, דגל ישראל חייב להיות מונף לצד דגלי שאר האומות. אם ספורטאי ישראלי זוכה בתחרות בסעודיה, "התקווה" תנוגן, כפי שנעשה לכל זוכה אחר.

 

ספרים ישראליים חייבים להופיע בירידי ספרים, ומוצרים ישראליים חייבים להיות מוצגים בגלוי בתערוכות בין-לאומיות המתקיימות על אדמה סעודית.

 

כל דבר פחות מכך הוא נורמליזציה בשם בלבד, וישראל כבר שילמה מחיר גבוה מדי בעבר עבור אותו סוג של הסדר חסר תוכן עם מדינות אחרות.

 

כל פרט נותר נופל תחת עיקרון כללי אחד:

 

שלום תמורת שלום, הכרה תמורת הכרה, יחסים נורמליים תמורת יחסים נורמליים.

 

העידן שבו שילמה ישראל במטבע קשה, בחלקים מאדמתה ששוחררה בקושי רב, עבור פיסת נייר הנושאת את המילה "שלום" — לא ישוב.

 

המלחמה הנוכחית עם איראן וארגוני הטרור הפלסטיני, הלבנוני והתימני הוכיחה לישראלים, כמו גם לאמריקאים, לסעודים ולעולם כולו, שאיראן וגרורותיה באזור נחושים לחסל את כל מדינת ישראל, כולל תל אביב, ולא רק את התושבים היהודים ביהודה ושומרון.

 

מדינה פלסטינית תהפוך ללא ספק למדינת חמאס, בין אם דרך בחירות כפי שקרה בינואר 2006 ובין אם דרך אלימות כפי שקרה בעזה ביוני 2007. הסעודים שונאים את חמאס, וחמאס מאיים על ישראל וסעודיה כאחד.

 

זהות האינטרסים הזו בין ישראל לערב הסעודית היא הבסיס לשלום צודק שיש לו סיכוי גדול להיות בר-קיימא לדורות.

 

ד"ר מרדכי קידר הוא אחד מחוקרי המזרח התיכון הבולטים בישראל.