היום, לאחר תום הבחירות לכנסת, ובטרם הורכבה הממשלה החדשה, ועם הציפיה להתחדשות המגעים המדיניים לקראת פתרון הסכסוך בין ישראל לרש"פ, הריני להעלות בפניך נקודה חשובה אחת שבלעדיה לא יכון שלום.
מדובר בחינוך. "המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון", שאני עומד בראשו, שם לעצמו למטרה לבדוק את ההתייחסויות לסכסוך המופיעות בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית. 364 ספרי לימוד לכיתות א-י"ב במקצועות שונים שיצאו לאור בין 2013 - 2018 נבדקו בקפדנות ונמצא כי אינם מחנכים את התלמידים בבתיה"ס הפלשתינים לשלום ולדו-קיום עם ישראל. במקום זאת, הם מטיפים למאבק מזויין לשחרור פלשתין כולה, כולל שטח ישראל בגבולות 1967.
באחד הספרים לכתה ג' אף הובא שיר המרמז על הצורך בהשמדת שרידי הזרים, כלומר תושבי הארץ היהודים, לאחר סילוק ישראל ("הגזלן" במינוח המקורי). בספר אחר, לכתה ה', מוצגת הטרוריסטית דלאל אלמוגרבי, אשר פיקדה על פעולת הטרור בכביש החוף בשנת 1978, כדמות מופת לתלמידים. שני הספרים יצאו לאור בשנת 2017 והם נמצאים בשימוש בבתיה"ס היום, כולל אלה של אונרא.
מאליו מובן ש"חינוך" מסוג כזה מהווה אינדוקטרינציה למלחמה ועליו להשתנות אם הכוונה היא להגיע למצב של שלום בין שני העמים. זאת, בלי לדבר כלל על הדה-לגיטימציה של ישראל ושל עצם נוכחות היהודים בארץ, כולל הכחשת קיומם של מקומות קדושים ליהודים בה, ועל הדמוניזציה המסיבית שנעשית לישראל וגם ליהודים בספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית.
לכן, מן הראוי, לדעתי, להכניס את הנושא למסגרת הדיונים המדיניים הקשורים בפתרון הסכסוך. אנו, מצדנו, נשמח לעמוד לשירותך ולהביא בפניך, ובפני כל מי שתמצא לנכון, את מלוא החומר הקיים בידינו, בלווית תמונות וקטעים סרוקים מהספרים שנבדקו, ואף את הספרים עצמם.
