הרשות הפלסטינית משקרת: זו “הרפורמה” במערכת החינוך

הדלתות בלשכתו של סגן נשיא הרשות הפלסטינית חוסיין א-שייח' ברמאללה מסתובבות תדיר מביקורי אח"מים דיפלומטים וראשי מדינות מהמערב, לקראת המהלכים המדיניים הצפויים בדרך לסיום המלחמה בעזה. א-שייח', מעין יורש עצר לאבו מאזן השליט הישיש הכמעט נצחי, מנהל ביד רמה את המהלך להכנסת הרשות לניהולה של הרצועה, ויותר מכך לקידום הקמתה של מדינה פלסטינית. האופק להקמת מדינה כזו כבר נקבע בתכנית טראמפ שאושררה במועצת הביטחון וגם ישראל לא התנגדה לה.

אלא שיש שם סייג חשוב: הרפורמות ברשות ובהן התשלומים למחבלים, הנמשכים גם כעת, והרפורמה הקריטית במערכת החינוך שלה.

גם בהסכמי אוסלו מופיע הצורך לקבוע במערכת החינוך הפלסטינית תכנים של שלום, קבלת האחר וסובלנות. אלא שאיש לא דאג ליישם את הסעיפים העוסקים בכך, לרבות כל ממשלות ישראל עד היום. גם האיחוד האירופי, המממן העיקרי של מערכת החינוך הזו דחה פעם אחר פעם דרישות ישראליות להתנות את התשלום עד לשינוי הנחוץ. השינוי הזה דרמטי שכן מגיל הגן עוברים הפלסטינים שטיפת מוח חינוכית המלמדת אותם לשנוא את ישראל, את הציונים ובעיקר את היהודים, עם מוטיבים אנטישמיים והסתה ישירה לטרור. בכל כמה שנים בשל לחץ בינ"ל הרש"פ מכריזה על שינויים, אך אלה הנעשים, קוסמטיים והמגמה שתוארה לעיל היא השלטת.

בשיחותיו ברמאללה ובפגישותיו במדינות המפרץ מנסה חסיין א-שייח' לשכנע כי בשנה האחרונה חל שינוי גם בתחום הזה וכי ראשי מערכת החינוך שוקדים על תכנית חדשה. אצל הסעודים זה עבד לו, או שאכפת להם פחות. בשבוע שעבר פרסמנו על המהלך הסעודי לקחת אחריות פיקוח על הרפורמות האלה, בתמורה לשחרור תשלומי מסים שישראל מחרימה.

גם בשמאל הישראלי והעולמי (ג'יי סטריט, שלום עכשיו ואחרים) מסייעים לרש"פ למכור את סיפור הרפורמות בחינוך, למרות שהשקר הוא מכשול ענק לשלום אמיתי, אלא שהרפורמות לא קרו באמת. ל"היום" נודע כי בביקור של חסיין א-שייח' באמירויות, הוצגו בפניו דוגמאות להסתה בספרי החינוך הנוכחיים, ובקשתו לקבל סיוע כספי לרש"פ סורבה.

ל"היום" נודע כי במהלך 2025 לשכת אבו מאזן בחנה אפשרות לשינוי מקיף במערכת החינוך וביקשה את הסיוע מארגונים בינלאומיים העוסקים בכך, ואף קיבלה דוגמאות לספרי לימוד. אלא שאבו מאזן דרש להכניס שינויים בספרים אלה הנוגדים את עקרונות הסובלנות והשאיפה לשלום, והיוזמה לא התקדמה.

ד"ר ארנון גרוס, החוקר כבר רבע מאה את היחס לישראל, ליהודים ולשלום בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית אומר כי גם כעת בספרים הנוכחיים שלכאורה שונו, אין הם נבדלים בעקרונותיהם מעקרונות ארגון הטרור חמאס. הוא קובע כי ההתייחסות בספרי הלימוד הללו לסכסוך מתמצה בשלושה עקרונות-יסוד: התנגדות לקיומה של מדינת ישראל בכל שטח שהוא בארץ ולעצם נוכחותם בה של שבעת מיליוני אזרחיה היהודים, דמוניזציה קשה שלה ושל היהודים – גם על רקע דתי, וקריאה למאבק אלים לשחרור כולל שבמסגרתו נרמז לעיתים הצורך בהשמדתם. 'מדינת פלסטין' מוצגת כמדינה הריבונית בכל הארץ במקום ישראל – הן בטקסט והן על גבי המפות – והשם ישראל מוחלף בכינוי "הכיבוש הציוני" .