החינוך המיוחל לשלום אצל הרשות הפלסטינית
    מאת:                                                                                      
   ד"ר ארנון גרוס 
  (אוגוסט 2025)                                                                                                                                                                                                             

הדיון הקרוב באו"ם בחודש הבא נועד לקדם את מה שידוע ברבים כפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. במסגרת זו, אמורה הרשות הפלסטינית (רש"פ) להיות מוכרת רשמית כמדינה ע"י מרבית מדינות המערב. כך שואפת הקהילה הבינלאומית להניע מחדש את תהליך השלום, שהחל בהסכמי אוסלו שנחתמו ע"י שני הצדדים ב-1993 ו-1995, ואח"כ נעצר לאור העובדה שהפער בין עמדותיהם היה רחב מידי לגישור.

פתרון של שלום לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מטרה גלובאלית וגם הליבה של הסכמי אוסלו שעליהם מבוסס עצם קיומה של הרש"פ. המאמץ הנוכחי לשדרג את מעמדה מישות אוטונומית למדינה מצריך, לכן, הבהרה לגבי השאלה באיזו מידה היא מחויבת באמת לרעיון השלום עם ישראל. שכן, אם היא איננה מחויבת לכך, כל מהלך כזה יעלה את חשדותיה של ישראל, יגרום לפעולות-נגד ויגביר את חוסר היציבות באזור.

ניסיון לענות על שאלה זו נעשה במחקר הנוכחי שבו בחנתי את ההתייחסויות לסכסוך ביותר ממאתיים ספרי לימוד ומדריכי מורים של הרש"פ מהמהדורות האחרונות. הקריטריונים לניתוח שנעשה בהם שימוש כאן הם הקווים המנחים של אונסק"ו.

ההחלטה להשתמש בחומר המקורות המסוים הזה התקבלה על בסיס ההנחה שספרי הלימוד הינם המדד האמין ביותר לאידיאלים שאותם מבקשת החברה – כל חברה – להנחיל לדור הצעיר. אם ספרים אלה מוצאים לאור באופן בלעדי ע"י הממשלה, כפי שקורה ברש"פ, הם המייצגים הטובים ביותר של אמונות היסוד של אותה ממשלה בכל הקשור לשאיפותיה הפוליטיות. במילים ברורות יותר: יחס הרש"פ לרעיון השלום עם ישראל מוצג הכי טוב בספרי הלימוד שלה.

המידע על הסכמי אוסלו וייסוד הרשות הפלסטינית בעקבותיהם נמצא בספרים. מעניין במיוחד הוא המכתב שנשלח ע"י יאסר ערפאת, יו"ר הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף), ליצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, ערב החתימה על הכרזת העקרונות (ההסכם הראשוני שנחתם בתהליך אוסלו) בספטמבר 1993, שבו אש"ף הכיר בזכותה של ישראל לחיות בשלום ובביטחון חדש, קיבל את החלטות מועה"ב של האו"ם 242 ו-338, הכריז על מחויבותו לתהליך השלום במזרח התיכון ולפתרון של שלום לסכסוך בין שני הצדדים, הצהיר כי כל סוגיות היסוד הקשורות למצב הקבע תיפתרנה באמצעות משא ומתן, גינה את השימוש בטרור, כמו גם פעולות אלימות אחרות, אישר שהסעיפים המופיעים באמנה הלאומית הפלסטינית אשר מכחישים את זכות הקיום של ישראל אינם עוד בתוקף, והתחייב להביא את התיקונים הנדרשים באמנה בפני האסיפה הלאומית הפלסטינית כדי לאשרם רשמית.

זהו טקסט ברור שאיננו נזקק לפירושים ויכול היה לשמש כבסיס איתן לחינוך לשלום. לרוע המזל, זה איננו כך. כל תוכנית הלימודים של הרש"פ היא מוכוונת מלחמה. הקו המנחה הוא שחרור מהכיבוש, אלא שהמאבק לשחרור הוא אלים וכולל טרור – בסתירה ברורה להתחייבות לאי אלימות שמוצהרת במכתבו של ערפאת.

יתירה מזו, שחרור פלסטין כולל את הארץ כולה – בניגוד להכרת ערפאת בזכות הקיום של ישראל. ערים בתוך ישראל בגבולותיה מלפני 1967, כמו יפו ועכו, אמורות להשתחרר ספציפית. למעשה, התלמידים הפלסטינים לומדים בביה"ס שפלסטין היא המדינה הריבונית היחידה בארץ, ופלסטין הריבונית הזאת נמצאת תחת כיבוש ציוני מאז 1948. בהתאמה לכך, ישראל כמעט ואיננה מוזכרת בשמה ומתייחסים אליה בביטוי "הכיבוש הציוני". אין צורך לומר שישראל בשטחה מלפני 1967 נעדרת מכל המפות.

יש לציין עוד כי שבעת מיליוני אזרחיה היהודים של ישראל מוצגים כקולוניאליסטים זרים והערים שבנו, כולל תל אביב, אינן על המפה. ההיסטוריה שלהם בארץ מאז העת העתיקה מוכחשת, כמו גם קיומם של המקומות הקדושים להם בה, כולל הכותל המערבי בירושלים שהוא השריד היחיד של מקדשם במקום. שפתם הלאומית של היהודים – עברית – נמחקת, פשוטו כמשמעו, ממטבע מתקופת המנדט הבריטי שמובא בספר לימוד מתמטיקה.

הן לישראל והן ליהודים נעשית דמוניזציה עד כדי הצגתם כאיום קיומי על הפלסטינים במסגרת הסכסוך, דבר שסותר כל צעד לקראת שלום עימם ואף מעמיד בסימן שאלה את עצם כנותו של הצד הפלסטיני בתהליך אוסלו עצמו. ליהודים אף נעשית דמוניזציה כאויבי האסלאם מראשית קיומו, כעוזרי השטן, וכאויבי נביאי האל, דבר ההופך אותם אוטומטית לאויבי האל עצמו בעיני פלסטינים צעירים שבאים ברובם מסביבה מסורתית. כך גם מקבל שחרור פלסטין מהכיבוש הציוני אופי דתי, שבו מעורבים האידיאלים המסורתיים האסלאמיים ג'יהאד ומרטיריות (שהאדה).

ספרי הלימוד של הרש"פ אינם עוסקים בדרך כלל בשאלה – מה יהיה גורלם של היהודים שישרדו לאחר שחרור פלסטין מ"הכיבוש הציוני". אבל ספר לימוד בנושא דת האסלאם מביא בהקשר זה טקסט מסורתי המדבר על ההשמדה העתידית של כל היהודים.

לסיכום, כל הכרה ברש"פ כמדינה בדרך לפתרון של שלום לסכסוך חייבת להיות מותנית בשינוי הקו החינוכי שנפרש כאן מקו לוחמני למחויבות מוחלטת לשלום עם ישראל, בדיוק כמו שזה נאמר במכתבו של ערפאת לרבין. צעד כזה נחוץ כדי להבטיח לישראל ולעולם שהקמת מדינה פלסטינית לא תפתח פתח להשמדת מדינת ישראל, כמו שמשתקף בתוכנית הלימודים של הרש"פ היום. ללא שינוי כזה, כל הכרה רשמית ברש"פ כמדינה תפעל כבומרנג נגד השלום.