באחד הדיונים באולפן של רשת ערבית מובילה, הסתמך אחד המתדיינים על דברים שאמר בנימין נתניהו. מתדיין שהתנגד לדבריו ענה לו: מי מאמין למה שנתניהו אומר? אתה כנראה אחד האחרונים.
ככל שביקורו של דונלד טראמפ בסעודיה הולך ומתקרב, יש לבחון אם גם כל ההמולה סביב "המלחמה העצימה בעזה" היא ספין מטעם מפעל הפייקים של "הגורם הבכיר". והפעם זהו ספין אכזרי במיוחד, מכיוון שהוא מדיר את שנתם של משפחות החטופים, ומסבך את חייהם של משרתי המילואים, שאינם מסוגלים לחזור לשגרת חיים נורמלית.
ככל שמתקרב ביקור טראמפ בסעודיה, יש לבחון אם ההמולה סביב "המלחמה העצימה בעזה" היא ספין אכזרי במיוחד. כזה שמדיר שינה ממשפחות החטופים ומסבך את חייהם של משרתי המילואים
דברי הרמטכ"ל אייל זמיר, המתריעים כי לחימה עצימה פירושה סכנה לחיי החטופים – מהדהדים ידיעות אחרות, לפיהן חמאס הודיע למתווכות כי לא יוכל להגן על החטופים בתנאים של לחימה עצימה.
מה שמכשיל את העסקה הגדולה היום היא הדרישה של חמאס שישראל תתחייב לסיים את המלחמה, וסירובה של ישראל לתת את ההתחייבות הזאת.
בואו נשים בצד את החרדה שתוקפת כל אחת ואחד מאזרחי ישראל לנוכח האזהרות. מות החטופים עלול להיות מכה קשה לטראמפ, ששם את יוקרתו על שחרור כולם.
ראשית, כבר התבשרנו "שהפעולה העצימה" תתחיל רק אחרי ביקורו של טראמפ בסעודיה. כלומר: לא תתחיל. טראמפ לא ירשה לישראל להאפיל על ביקורו, לא לפני הביקור ולא אחריו. בייחוד לא אם הפעולה העצימה תגרום למות חטופים נוספים, חלילה וחס.
טראמפ הרשה לישראל לפעול בעזה ולהכות בתופי הטם טם של המלחמה כלחץ על איראן, במקביל ללחץ האמריקאי על החות'ים. לא בשביל ישראל, אלא כגולת הכותרת של ביקורו בסעודיה – הסכם עם איראן. זהו הסכם שסעודיה דוחפת לו מאחורי הקלעים כדי למנוע את המלחמה בין איראן לישראל, מלחמה שהיא תשלם את מחירה.
גולת הכותרת של ביקור טראמפ בסעודיה יהיה הסכם עם איראן בדחיפה סעודית. במקום לקבל את ברית המדינות הסוניות עם ישראל, נקבל את הפיוס בין הסונה לשיעה, בין סעודיה לאיראן, בניצוח ארה"ב
אם זה יקרה, ובמקום ציר סעודיה-ישראל נקבל פיוס עם איראן – אזי הניצחון המוחלט במלחמה יהיה של חמאס, כי מלכתחילה הוא יצא לטבח העוטף כדי לעצור את הנורמליזציה בין סעודיה לישראל.
על פי קנה המידה הזה, יש לבחון גם את המצב בים סוף. פה קיים הפוטנציאל של ברית ים סוף בין סעודיה, ישראל, ירדן ומצרים, שתתרחב למדינות קרן אפריקה. אבל קטאר, יחד עם החות'ים וטורקיה, מבססת את מעמדה בקרן אפריקה, וביחד הם מחבלים בברית ים סוף. זהו היבט נוסף לכך שהקשר המיוחד כין ישראל וקטאר כל כך מנוגד לאינטרסים האסטרטגיים של ישראל.
סעודיה, מצידה, דחפה את ארצות הברית להגיע להסדר עם החות'ים, ומשלחת של החות'ים ביקרה בקהיר כדי להוציא מצרים מן המצר וכדי לחדש את פעילותה התקינה של תעלת סואץ. אז במקום ברית ים סוף הכוללת את ישראל — כל אחד דואג לעצמו מול החות'ים.
מכיוון שאת ההודעות היוצאות מירושלים יש לבחון בפריזמה של "איפה פה הספין", בואו נבחן את המוטו של המלחמה העצימה, אשר נועדה לכאורה למוטט את חמאס ולשחרר את החטופים. כי מרוב הדהוד המסרים האלה, הישראלים לא יכולים לבחון את הדברים לאשורם.
אז מה המצב באמת?
ראשית, חמאס רוצה לסיים את המלחמה ולשחרר את כל החטופים תמורת מפתח שכבר הוסכם על שחרור עצירים פלסטינים. חמאס מוכן גם להתפרק מנשקו במסלול מוסכם שמוביל למדינה פלסטינית.
אם במקום ציר סעודיה-ישראל נקבל בסוף פיוס עם איראן – אזי הניצחון המוחלט במלחמה יהיה של חמאס. הרי מלכתחילה הוא יצא לטבח העוטף כדי לעצור את הנורמליזציה בין סעודיה לישראל
בעניין זה, יש חילוקי דעות בין חמאס לבין סעודיה, כאשר את דעת חמאס מייצגת קטאר. בעוד חמאס קושר את ההתפרקות מן הנשק במסלול של הקמת מדינה פלסטינית, סעודיה קושרת זאת לנכונותה להצטרף למסלול של שיקום עזה.
אפשר להבחין בגוונים שונים בין חליל אל-חיה לבין חבריו בצמרת חמאס. הם מיושרים עם קטאר, ואילו הוא מפלס דרך לעצמו. כזכור, אל-חיה הוא בן שיחו של אדם בוהלר, והשיחות ביניהם, אגב, ממשיכות להתנהל בחשאי, אולי בזום.
מבחינת מטרות המלחמה של ישראל, יש ערוץ דיפלומטי שנועד גם לשחרר את החטופים, גם לסיים את המלחמה וגם לפרק את חמאס מנשקו. במקום למנף זאת למען שיקום העם וצה"ל וריפוי הטראומות של האומה – הממשלה החליטה לנקוט מהלך הפוך תוך ניסיונות לעיצוב תודעה במסרים שסותרים את המצב הקיים.
בואו נבדוק גם את ספין מיגור חמאס. סעודיה לא מדברת על מיגור החמאס אלא על פירוקו מנשקו, ויש לשער כי בסופו של דבר אל-חיה, שמתחמק מלהתחבר עם הנהגת חמאס תחת קטאר, יתחבר בסופו של דבר לסעודיה, ויחבר את מצרים לפתרון של סעודיה.
בעוד הממשלה מדברת על פירוק החמאס, הרי שהחלטות הממשלה – מי זוכר – דיברו על פירוק יכולותיו הצבאיות והממשליות, ועל זה בדיוק מדברת סעודיה.
אבל, מה שעושה נתניהו עכשיו, עם ההכרזות על המלחמה העצימה כדי "לאלץ את חמאס לשחרר את החטופים", זה בדיוק הדבר ההפוך מהצהרותיה. ישראל עצמה מקבעת את חמאס ככתובת לעסקה "תחת לחץ" – לא את מצרים וסעודיה בתהליך דיפלומטי, המשולב בנורמליזציה סעודית עם ישראל.
גם "הפקעת הסיוע מידיו של חמאס" טעונת בדיקת ספין. יש פה שתי שאלות – האם "החברה האמריקאית" היא באמת אמריקאית, והאם הסיוע יבוא מכרם שלום או מרפיח.
אם המעבר הוא מכרם שלום, או ממעבר ישראלי, פירוש הדבר הוא שהסיוע קטארי, כי קטאר נכנסת לעזה דרך ישראל, בעוד שהסיוע המצרי-אמירתי מגיע דרך רפיח. אם כך, למרות שהחברה אשר תנהל את הסיוע תהיה אמריקאית – יש לבדוק אם גם בה בוחשות ידיים קטאריות, כך שבסופו של דבר הסיוע יגיע לחמאס.
הכרזות נתניהו על המלחמה העצימה שתאלץ את חמאס לשחרר את החטופים, הפוכות מהצהרותיו על פירוקו. ישראל עצמה מקבעת את חמאס ככתובת לעסקה "תחת לחץ" – במקום תהליך דיפלומטי עם מצרים וסעודיה
על פי ידיעה של חנן גרינוואלד בישראל היום – למרות החלטות ממשלה, ציוד אלקטרוני במיליונים, כולל טלפונים סלולריים משוכללים, נכנס לעזה דרך מעברי ישראל, ולמי זה יגיע לדעתכם? לדעתי, לחמאס.
אז, ספין מיטוט החמאס עובר דרך אספקה של טלפונים סלולריים. במיליונים.
פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.