הפרסום ביום שישי שעבר נראה היה חיובי במיוחד. המגזין האמריקני 'פוריין פוליסי' דיווח, מעט בדאגה מבחינתו, על תכתובות דואר אלקטרוני ייחודיות שהגיעו לידיו. ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב טראמפ ויועצו הבכיר, מבקש בהן להפסיק את פעילותה של אונר"א. נדמה היה כי קמצוץ היגיון נוסף מפציע במציאות האזורית.
קושנר הוא חבר בכיר בצוות האמריקני העמל על "דיל המאה" שמתעתד להביא שלום, או לפחות הסדרה, למזרח התיכון. על פי המגזין, בהודעה שנשלחה בינואר האחרון הוא כתב כי "חשוב לעשות מאמצים כנים להפריע לאונר"א". ההודעה יועדה לכמה בכירים, בהם עמיתו לצוות השלום ג'ייסון גרינבלט. "הסוכנות הזאת מנציחה את הסטטוס קוו, מושחתת, לא יעילה ואינה מסייעת לשלום", כתב קושנר.
אונר"א, נזכיר, היא גוף ייעודי שהוקם בידי האו"ם ב־1949, ופועל לסיוע אך ורק לפליטים פלסטינים. בניגוד לארגוני טיפול אחרים בפליטים, אונר"א משמר את מעמד הפליטות גם לצאצאיהם של הפליטים, שלכאורה נאלצו להיעקר מבתיהם בישראל ב־1948. על פי נתוני הארגון, "הוא תרם ותורם לרווחתם ולפיתוחם האנושי של ארבעה דורות של פליטים פלסטינים". אם בעת הקמת הארגון היה מדובר בכ־750 אלף איש, כיום טוען הארגון באתר האינטרנט שלו כי הוא מטפל בחמישה מיליוני פליטים ובצאצאיהם.
לאורך השנים הואשמה סוכנות הפליטים בהעלמת עין ואף בסיוע של ממש לפעולות טרור ולאלימות נגד ישראל. בין היתר, באמצעות הובלת מחבלים ואמצעי לחימה באמבולנסים של הארגון, ובשימוש במרפאות או בבתי ספר שלו ברצועת עזה כדי להסתיר פתחי מנהרות טרור.
בכתבה המדוברת ב'פוריין פוליסי' בשבוע שעבר צוטטו גורמים פלסטינים, הטוענים כי בביקורם האחרון של קושנר וגרינבלט בירדן בחודש יוני – במהלך סבב הפגישות המזרח־תיכוני שערכו אז השניים – לחץ קושנר על הירדנים לבטל את מעמד הפליטות לכשני מיליון פלסטינים החיים בממלכה. זאת, כדי שאונר"א לא תצטרך לפעול שם יותר. מדובר כמובן באזרחים ירדנים, שרובם המוחלט כבר נולדו בירדן וחיים בה כל חייהם, ולמרות זאת זוכים לסיוע כפליטים.
בחודש ינואר האחרון הקפיא ממשל טראמפ 65 מיליון דולר מתקציב אונר"א, מתוך 125 מיליון דולר שהיו אמורים לעבור לסוכנות. ראש הממשלה נתניהו אמר אז כי "הארגון הזה צריך לעבור מהעולם. אונר"א הוא ארגון שמנציח את בעיית הפליטים הפלסטינית וגם מנציח את הנרטיב של זכות השיבה כביכול, במטרה לחסל את מדינת ישראל".
ד"ר עינת וילף, הח"כית לשעבר ממפלגת העבודה, היא מחברת הספר 'מלחמת זכות השיבה' יחד עם עדי שורץ. וילף אומרת השבוע כי היא שואבת עידוד מפרסום תכתובת המייל של קושנר. "בשלב הזה אני חייבת להודות שזה כבר מתחיל להיראות כמו שינוי מדיניות. ניכר שאכן יש הבנה בצוות האמריקני, שכולל גם את שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי, שנושא דרישת השיבה עומד בלב ליבו של הסכסוך, ושמי שרוצה באמת לנסות להגיע להסדר לא צריך להשאיר את זה לסוף כמו שעשו בעבר. ישנה הבנה שהתמיכה רבת־השנים של ארה"ב באונר"א עמדה בניגוד מובהק לרצון המוצהר שלה להשיג הסדר שלום".
ההבנה האמריקנית, היא אומרת, נותנת רוח גבית גם לממשל הישראלי, שלמרבה האבסורד פעל עד כה באופן אקטיבי להמשך קיומה של אונר"א. "במשך השנים ישראל כיהנה כלוביסטית מספר אחת של הארגון", אומרת וילף. "היא דאגה שאף אחד לא יפגע בהעברת התקציבים אליו. זו הייתה המדיניות של מערכת הביטחון הישראלית. למשל, כשנשיא ארה"ב עצר את הכסף, ישראל פעלה כרגיל. שלחו את פולי מרדכי, שהיה אז מתאם פעולות הממשלה ביו"ש, ואת השר צחי הנגבי, להתחנן שיחזירו את הזרמת הכסף. מצד אחד ראש הממשלה הביע תמיכה בקיצוץ התקציב, ומצד שני ביקש שהכול יישאר על כנו". מהשר הנגבי נמסר בתגובה כי הוא מעולם לא נשלח בעניין זה לארה"ב.
"הכספים האמריקנים לא הועברו ואונר"א נכנסה לקיצוץ עמוק, עד שהיא מאיימת שבספטמבר לא ייפתחו בתי ספר. לדעתי. זה ניסיון לגרום לאמריקנים להעביר בכל זאת את הכסף באיום שלא תיפתח שנת הלימודים בעזה. כעת נראה שדברים משתנים. "הנשיא טראמפ עמד הפעם על שלו, ומערכת הביטחון הישראלית התחילה להבין שהמצב לא יישאר כשהיה. ואז מתחילים לבחון איך לדאוג שעדיין יהיו בתי ספר וקליניקות רפואיות בעזה, אבל בלי אונר"א ובלי הסיפור הזה של פליטים. ניקי היילי נשאה נאום שלם על כך שמדינות ערב לא תומכות כספית באונר"א, ושארה"ב היא מדינה נדיבה אבל הם לא מוכנים יותר להיות פראיירים, ופרסמה אמירות נוספות שלפיהן הגיע הזמן שלפלסטינים תהיינה ציפיות ריאליסטיות. כלומר, רואים התגייסות אמריקנית שהיא כבר לא מקרית. זה עקבי.
"אז נכון, אונר"א עדיין קיימת ופועלת, אבל כבר רואים איך המנגנון האמריקני הראשי שעוסק בתהליך השלום מתחיל להתייחס אחרת. זה שונה ממה שהיה בעבר. אם אכן ילכו עם זה עד הסוף, אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב שנעשה כבר עשרות שנים כדי לקדם שלום אמיתי".
מרכז תעסוקה לחמאס
לעומת האופטימיות של וילף, העיתונאי והחוקר דוד בדין, העוקב מקרוב אחר פועלה של אונר"א כבר שנים ארוכות, טוען כי אין באמת סיבה לשמוח. בדין מנהל נגד הארגון המתיימר לטפל בפליטים מאבק סיזיפי שזכה לא פעם לזלזול מטעם הרשויות בישראל, אף שהוא מגבה במסמכים כל טענה. "בינואר האחרון", מספר בדין, "שלחנו מ'המכון לחקר מדיניות המזרח התיכון' צוות מומחים להופיע בקונגרס האמריקני, וגם שלחנו חומר כתוב ישירות לקושנר. נראה שהוא הרגיש שהוא מלטף אותנו על הראש בהודעות האלו ששלח. משהו בסגנון, 'אתם צודקים, אונר"א לא בסדר'. יופי, אז מה. לא מספיק לומר שהם לא נחמדים. צריך לעשות משהו".
לדבריו, אחד המדדים המרכזיים לבחינת פעולות אונר"א הוא נושא החינוך, ובכך אין שום שינוי. להפך. "על פי כל הפרטים הנחשפים מתוכנית השלום האמריקנית המתגבשת, אין בה שום התייחסות לנושא החינוך. זה מחדל עצום, כי זו אחת הטעויות של הסכמי אוסלו לכל אורך הדרך. תוכנית הלימודים של אונר"א זהה כיום לזו של חמאס. מורים של אונר"א בעזה, שמתוקצבים בידי ארה"ב ובידי מדינות אירופיות, הם אנשי חמאס. התשלום הזה לאנשי חמאס אמנם נוגד את החוק במדינות כמו ארה"ב, קנדה, האיחוד האירופי, אוסטרליה ואנגליה, אבל זו המציאות. לפני 19 שנה חמאס השתלט על האיגודים המקצועיים של אונר"א בעזה, ביניהם ארגון המורים. יש כיום 20 אלף אנשי חמאס המועסקים בידי אונר"א. אם המדינות התורמות ידרשו לפטר כל מי שחבר בארגון טרור, וזכותן לדרוש זאת, זה ייבש את מקור המחיה העיקרי של חמאס. אפשר יהיה להכניע אותם בלי מערכה צבאית, בלי לירות כדור אחד", סבור בדין.
"בשנת 2004, שאלתי את מי שעמד אז בראש אונר"א, פיטר הנסון, איך הוא מצדיק את העסקתם של אנשי חמאס במוסדות שלו. תשובתו הייתה שאונר"א לא בודקת את ההשתייכות הדתית של עובדיה. הוא גם הצהיר שאין לו בעיה להעסיק אנשי חמאס ולשלם להם משכורת. בעקבות התשובה של הנסון, אונר"א נאלצה אז לפטר אותו. זה תקדים שעל פיו אפשר לפעול. אונר"א מקבלת, לפי הנתונים שלה, 1.2 מיליארד דולר בשנה מהמדינות התורמות".
"בעבר, כשלהנהלת יוניצ"ף – קרן האו"ם לטיפול בילדים – נכנס איש אש"ף והדבר נודע, בתוך יום אחד פיטרו אותו. אבל באונר"א זה אחרת. הצוות שלי נפגש פעמיים עם הצוות של מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש. הם אמרו לנו און־רקורד שבניגוד לארגונים כמו יוניצ"ף, אין להם מושג מה קורה בתוך אונר"א".
מה זאת אומרת? זה גוף של האו"ם.
"נכון, גם אני הופתעתי. אבל זה גוף שמנהל את עצמו. אין לאו"ם אחריות מיניסטריאלית עליהם. יש להם חשבון בנק משל עצמם, אדמיניסטרציה משל עצמם. הכסף מגיע מהמדינות התורמות בצורה מסודרת והוא זורם כמו נהר". מלבד המדינות התורמות בולטות ברשימת התורמים לארגון גם 'קרן ריאל מדריד' ו'קרן הסוכרת העולמית'. "הצפי שלי כאיש מקצוע שעוסק בכך הוא שתוכנית ה'יעני שלום' של האמריקנים תשאיר את המצב של אונר"א בדיוק כמו שהוא עכשיו, ולא תערוך שינויים משמעותיים".
בדין וצוותו הופיעו בקונגרס בשנתיים האחרונות כמה פעמים. "אנחנו נפגשים באופן לא פורמלי עם אנשי ועדת החוץ של בית הנבחרים. כנראה בעקבות כל מה ששמעו הם החליטו – וזה מאוד יוצא דופן – להזמין תחקיר מקצועי מטעם מרכז המחקר של הקונגרס, כדי ללמוד על מה שכתוב בספרי הלימוד הפלסטיניים, ועל השימוש בכספים הנתרמים לאונר"א. התחקיר כבר נערך, ונכתב דו"ח. עיתונאי אמריקני בשם אנתוני הארפר ביקש את מסקנות הדו"ח, ונאמר לו שהוא נאסר בפרסום. לדעתי, ואני רק מנחש, זה לא מתפרסם מכיוון שהדו"ח מוכיח שאי אפשר להגיע להסדר עם הפלסטינים. מבחינת האמריקנים, אי־אפשר לומר לתקשורת הבינלאומית שהם נמצאים לקראת הסדר איתם, מקדמים משא ומתן, כשהפלסטינים מחנכים באופן שיטתי למלחמה".
בסרטון שפרסם הארפר עצמו לפני כשבוע, הוא מתאר כי הסנטור ג'יימס ריש, שהזמין את הדו"ח, אמר לו כי אין אפשרות למסור את תוצאותיו, וכי הסיווג הוא ברמה כזו, שהוא עלול לעמוד בפני מאסר אם ימסור אותו לפרסום. לדברי הארפר, מזכיר המדינה פומפאו יכול להוריד את הסיווג, והוא מקווה שכך אכן יקרה.
"אנחנו עוקבים באופן צמוד אחרי ספרי הלימוד של הפלסטינים, והם רק הולכים ונהיים גרועים יותר", מוסיף בדין. "הם כוללים קריאות בשבח מחבלי טרור, ולהשמדת ישראל. זו כבר לא הסתה, זו ממש שטיפת מוח. אינדוקטרינציה. זה תחום אחר לחלוטין. פעם הם לימדו שישראל היא רעה; היום ישראל בכלל לא קיימת, אין שום לגיטימציה לנוכחות יהודית כאן, והכול קנוניה גדולה. יש קריאות מפורשות למאבק מזוין".
מלבד הסיבה העקרונית בעיניו לכך שהאמריקנים נמנעים מפרסום מסקנות הדו"ח – מכיוון שהוא יוכיח שאפשרויות השלום קלושות למדי, יש גם עניין פיקנטי של יחסי ציבור. אונר"א נמנית על לקוחותיה של חברת יחסי הציבור האמריקנית הגדולה 'מרתון סטרטג'יס'. באתר של אונר"א מופנים גורמים המעוניינים לקבל מידע על אירועי הארגון לעובדת חברת היח"צ. "הטענה של אונר"א היום היא שאין להם כסף", אומר בדין, "ולמרות זאת מתברר שיש להם די כסף לשלם לחברת יח"צ ניו־יורקית ענקית, שדואגת לכך שכתבים מסביב לעולם יראיינו ילדים לכאורה רעבים, במחנות הפליטים של הארגון".